מהן היעדים של תל אביב לפתיחת מלחמת מים נגד לבנון ומדינות ערב?

Mehr News Agency, קבוצה בינלאומית: הפעולות העוינות של המשטר הציוני נגד לבנון נמשכו בשנת 1402 ומשטר זה בשנה האחרונה, בנוסף לאיומי טרור ישירים ואנטי-ביטחוניים, גם בתחום הביטחוני המים פגעו בלבנון. גורמים רשמיים בביירות אמרו כי במהלך השנה האחרונה, עשרות עיירות וכפרי גבול בדרום לבנון סבלו ממחסור חמור במים. כי הצבא הישראלי הרס את רוב התשתיות ומתקני אספקת מי השתייה וטיהור. בסתיו 1402 נהרס פרויקט תחנת שאיבת המים חשמה ואזאני, תחנת שאיבת המים הגדולה בדרום לבנון, עקב התקפות אוויר לבנון. הזכות לשאוב מים מנחל החצבני היא אחת הסכסוכים החשובים ביותר בין לבנון לישראל מאז 2002.

אחמד אל-מוחמד, מהרשויות המקומיות בלבנון, הודיע ​​כי ההתקפות הישראליות פגעו בציוד החשמלי, במשאבות וברשתות החלוקה של פרויקט המים והובילו ל- הפסקת שאיבת מים לכפרים ויש ערים רבות באזור הגבול. המשטר אפילו לא אפשר לעובדים הטכניים להגיע לאזור כדי לתקן את המתקנים ומנע את שחזור המתקנים באמצעות תותחי גשם.

כמו כן, עלי אלזין, לשעבר ראש הסתדרות העיריות ג'בל עמל, שפיקח בעבר על הקמת פרויקט המים עד לפתיחתו, הודיע ​​כי פרויקט זה הוא כ-12,000 מ"ק ליום. בעבר הוא שיאב מים ואספקת מים ל-70 כפרים וערים, אך כעת, בעקבות הרס המתקנים הנ"ל, התרחש משבר מי שתייה חמור כמעט על קו הגבול. בינתיים, התנאים הצבאיים המסוכנים מונעים מתושבי הדרום לגשת לנהר ולמעיינות.

התקפות האוויר והארטילריה של המשטר הציוני בגבול לבנון גרמו למחסור במי שתייה, ולתושבי הגבול, על ידי איסוף מי גשמים ושאיבתם דרך פלסטיק צינורות מאחור הם מספקים את המים הדרושים להם מגגות הבתים שלהם בצורה מוגבלת וקשה. באזורים אחרים פנו כפריים לבנונים לחפירת בארות, דבר שמסכן את בריאותם. על פי נתוני משרד הפנים של לבנון, אוכלוסיית אזור הגבול הדרומי של לבנון מונה כ-13,3600 נפש, הפזורים ב-83 עיירות וכפרים, וכעת לפחות מחצית מאוכלוסיה זו סובלת מבעיות שתייה. אספקת מים.

האיום הכחול של ישראל נגד ירדן

לא רק לבנון מתמודדת עם פעולותיה האכזריות והבלתי אנושיות של ישראל בתחום ביטחון המים. גם לירדן יש מצב כזה. בשנת 1402 התמודדה ירדן פעמים רבות עם בעיית המחסור במים עקב פעולות ערמומיות של ישראל. וזה במצב שבו הצריכה היומית הממוצעת של מים בירדן היא רק 70 ליטר והתקן הממוצע של ארגון הבריאות העולמי (WHO) הוא כמעט 150 ליטר. מאז החתימה על הסכם השלום בין ירדן לישראל ב-1994, התחייב המשטר הציוני לספק מדי שנה בין 25 ל-50 מיליון מ"ק מים לירדן, אך הוא הפר שוב ושוב את ההתחייבות הזו והעמיד את ירדן במצב קשה. נושא המים עומד כעת במרכז המתיחות הגיאופוליטית בין ישראל לבין איימן ספדי, שר החוץ הירדני, הודיע ​​שהוא לא יכול לשבת ליד שר ציוני ולחתום על הסכם מים וחשמל כשישראל תמשיך להרוג את תושבי עזה.

אמר סבאאלה, מומחה גיאופוליטי בירדן מאמין שהשלום בין ישראל לירדן שביר מכיוון שירדן עומדת בפני משבר עמוק וצריכה לעזוב חלק חשוב לספק את המים הדרושים לו מישראל.

מאמציה של ישראל להגביר את ביטחון המים התמודדו עם תנאים קשים בנוסף ללבנון, סוריה, פלסטין וירדן. המשטר הציוני התערב בגלוי במשאבי המים של ירדן וסוריה וקיצץ את הזכות למחצית, בניגוד להסכם מ-1994 על חלוקת מי נהר הירדן. בינתיים, לרשות הפלסטינית יש חלק קטן מאגן המים ההררי של הגדה המערבית של נהר הירדן והיא מתמודדת עם בעיה חמורה. מנגד, כיבוש רמת הגולן שלל מסוריה את משאבי המים של אגם הגליל. במצב זה יש לישראל מוטיבציה חזקה לפיתוח טכנולוגי על מנת לשפר את בטחון המים וכן נקטה בצעדים בתחום ההתפלה כדי לספק בקלות את המים הדרושים לה. בהסתמך על יכולת ההתפלה הגבוהה, ישראל נמצאת בתנאים אידיאליים, אבל היא הקשתה את החיים על תושבי לבנון, פלסטין וירדן.

ישראל מסתמכת על שני אקוויפרים עיקריים של מי תהום, לרבות אקוויפר מי התהום החופי ואקוויפר מי התהום ההררי, שניהם ממוקמים מתחת לעזה ומתחת לגדה המערבית. המים העיליים של ישראל מתרכזים בעיקר בצפון ובמזרח, וההתעסקות במקורות נהר הירדן הקשתה את המצב על ירדן וסוריה. מבלי להגדיל את גבולותיה הפיזיים, ישראל הרחיבה את מקורות המים המקומיים שלה והפחיתה את הסיכון לסכסוכים בינלאומיים על מים. כמו כן, תל אביב יצרה פרויקט בשם מוביל המים הלאומי, הכולל תעלות, צינורות ותחנות שאיבה, ומעביר מים מהכנרת מהאזורים העשירים במים הצפוניים לחלקים המרכזיים והדרומיים.

רמת הגולן בחלקה הדרום מערבי של סוריה נכבשה על ידי המשטר הציוני מאז 1967. רמת הגולן היא רמה אסטרטגית הממוקמת בין ישראל לסוריה ומשקיפה על דרום לבנון. אזור זה נמצא במרחק של 70 ק"מ בלבד מדמשק. גובהו של רמת הגולן נע בין 1000 ל-1200 מטר מעל פני הים. מנקודת מבט צבאית, אזור זה נחשב לגובה אסטרטגי. גולן נכבש על ידי ישראל ב-1967 ולמרות הוצאת החלטה 242 של האו"ם, המשטר הציוני לא עזב את המקום. אחת הסיבות להתעניינותה של ישראל בגולן היא שאזור זה מהווה מקור משאבי מים לאזורים השכנים ומקור חשוב ביותר לאדמות אזור זה, והוא עשיר מאוד במקורות מים עיליים ותת-קרקעיים. אגם מצדה בצפון העיר קוניטרה וממזרח למצדה, ואגם טבריה או הכנרת בין הגולן לארץ ישראל ונהרות עם מים גבוהים כמו נהר הירדן במערב הגולן ורוקד במערב. מצפון לגולן גרמו למשטר הציוני להישאר באזור זה ככיבוש.

סקירה של הדעות הפוליטיות האנטי-אנושיות של המשטר הציוני מלמדת שמשטר זה התחיל את מלחמת המים לפני חצי מאה וכיום, לאורך זמן, המים מלחמה הפכה לנושא אפשרי במזרח התיכון, כן, ישראל לא תוותר על משאבי המים של הגולן. זאת ועוד, במפגש הראשון של הציונים בבאזל, שוויץ, באוגוסט 1897, הוזכר שללא מים לא תתאפשר הקמת הממשלה הציונית.