תקשורת עברית: כלבים וזאבים מסתובבים ביישובי הצפון במקום בני אדם

לפי קבוצת העברית תסנים ניוז, עיתון זמן של ישראל בדיווח על המצב שבו הסכסוך עם המפלגה אללה הביא את המשטר הציוני לצפון הכבושים של פלסטין, הוא כתב: זאבים במקום אנשים, ארטילריה במקום מרכזי תיירות, מחסומים במקום כרמים, זו תוצאה של סיור עצוב בצפון (פלסטין הכבושה) .

מבוא הדו"ח הזה מצטט גם את ראש עיריית אל-מוטלה: אנשים כאן מרגישים שאין לפניהם אופק מבטיח, דון שלא תבינו אותי לא נכון אנחנו עומדים בפני אסון בכל מובן, החיילים גם לכודים בביצה ליד חומת הגבול, אנחנו רק מנסים להכיל את זה, אבל בסוף תראו את המצב מתפוצץ.

"אוניר חושטיין", מפיק הדו"ח הזה, מסר על תצפיותיו מהנוכחות ביישובים הצפוניים של פלסטין הכבושה: כיום, הקריה הנטושה שמונה עצוב מתמיד, בכניסה לעיר הזו, רק מכונית אחת מאחור הרמזור האדום עמד, למרות שהיינו צריכים להיות בשיא תנועת הבוקר.

המודעות על הדלת והחומות של העיר שייכות כבר חודשים, אחת מפצירה בכם לקנות עוגת דבש לראש השנה היהודית, שעוד כמה חודשים, ואחרת מציגה מועמד למועצת העיר. אומר לך לומר כן לעיר חזקה. /p>

בחלק אחר של דו"ח זה נאמר כי באחת מהעיירות אסבה אל- ג'ליל, שבעבר מנתה 23,000 נפש, כיום יש רק 2,000 נפש. חי, אני אומר למי שמחפש את הפנים וסמל הניצחון ללכת ולחפש אותו במקום אחר, רק בבתים שבהם יש לחיילים מיושב, ניתן לראות סימני חיים ותנועה, החיילים אחד אחרי השני מגיעים לבתים אלו או אורחים מגיעים סרח, מקבלים את המפתח לאחד החדרים ולוקחים מגבת לרחצה, כדי שיוכלו לנוח קצת אחרי יום שמירה באחת העיירות.

הוא אומר על ההסתכלות שלו על העתיד, אני לא חושב שהתהליך הזה יסתיים בלי לחימה קשה, אתמול סגרו את כל הכבישים, את הכניסות לכל ההתנחלויות. חסמו את זה, מה אתה רוצה שארגיש , טרור ואימה ועוד פעם טרור, בשבת היה פיצוץ, חשבתי שיש רעידת אדמה, כל הבניין רעד.

אנחנו כאן בשביל כמה ימים ונחזור שוב.

כותב הדו"ח הזה הזכיר בחלק אחר שלו: אין אף אחד לא יודע מתי זה יסתיים, תושבי אל-מוטלה, למשל, אינם מורשים להיכנס בהמוניהם לעיר שלהם, הם צריכים לבוא לכאן בנפרד וכמו גנבים בלילה לקחת חלק מהחפצים שלהם, יש להם אישור ברור. אין להם. אפילו יש את הכוח להדליק את האורות כי לחיזבאללה יש שליטה מוחלטת על האזור הזה.כל מה שאנחנו שומעים כאן זה רק ייאוש ואי שקט וחוסר אמון של התושבים, כמעט כל תושבי העיירה הזו עזבו, עכשיו יש רק כ-60 איש נוכח בו, הכולל את כוחות הסיוע, כל האנשים היום מרגישים שאין עתיד. אין להם את זה כאן.

הוא מוסיף: כולם אומרים שהם לא יודעים מה יקרה, אל תטעו, אנחנו עומדים בפני אסון, זה אסון שאפילו הרשויות הישראליות לא יכולות להגיד לנו בערך מתי נוכל לחזור.