אטוואן: הצבא הישראלי עוזב את עזה עם תבוסה חמורה יותר מהתבוסה של אמריקה באפגניסטן

על פי הקבוצה הבינלאומית סוכנות הידיעות תסנים, עורך "עבדולברי עטואן" של העיתון האזורי Rayalyoum ו- האנליסט הבולט הפלסטיני כתב בפתק החדש שלו על תהליך המלחמה בעזה, עמדת הנהגת תנועת חמאס, במיוחד יחיא אל-סנואר, מנהיג תנועה זו ברצועת עזה, מכריעה מאוד להרחבת הפסקת האש ושחרור האסירים, והיא מראה את הביטחון העצמי של ההתנגדות ומוכנותה לכל האפשרויות. המילה הייתה התארכות המלחמה.

איך הונה ההתנגדות הפלסטינית האויב האמריקני-ציוני?

על פי הערה זו, הצליחה הנהגת חמאס ברצועת עזה. בנימין נתניהו, ראש ממשלת המשטר הכובש, והקבינט והגנרלים שלו, על ידי הבאתם לשולחן המשא ומתן בדוחא, ושימוש בחולשתם במקרה של אסירים אזרחיים עקב הלחץ וההפגנות של משפחות אסירים אלו נגד הרשויות הישראליות. להלן 3 נקודות המעידות על הצלחת חמאס בהסכם הפסקת האש וחילופי שבויים וכי תנועה זו הצליחה להונות את האויב. הנקודה הראשונה היא שהמו"מ העקיף לחילופי שבויים בין ההתנגדות למשטר הציונות הייתה נעשה בפיקוח ארה"ב, ומשמעות הדבר היא שארה"ב וישראל נאלצו שלא ברצון להכיר בתנועת חמאס כמפלגה פוליטית וצבאית מרכזית בריבונות רצועת עזה. סוגיה זו מבטלת את כל טענות ארה"ב בדבר קריסת שלטון חמאס ברצועת עזה ומציאת תחליף לו. כמו כן, האמריקאים עצמם הטילו ספק בטענותיהם בדבר השוואת חמאס לקבוצות טרור.

– הנקודה השנייה היא שתנועת חמאס ומנהיגיה הפוליטיים ומפקדיה הצבאיים ברצועת עזה הצליחו להתגבר על הנטל הכבד והגבוהה. עלויות אבטחה. ישוחרר כדי להחזיק אסירים אזרחיים ישראלים. במיוחד שהצבא הישראלי ביקש להרוג את השבויים הללו כדי להיפטר מהם ולא לתת ויתורים לחמאס.

– הסוגיה השלישית היא שתוך שבוע מהפסקת האש, הצליחה ההתנגדות לארגן מחדש את שלה. מצב וגם דלק ותרופות נכנסו לרצועת עזה, ובמהלך הזמן הזה הצליחה ההתנגדות לזהות את עמדותיו הצבאיות של האויב בתוך עזה.

הכוח שנותנת ההתנגדות לאומה הפלסטינית >עבד אל-בארי עטואן הדגיש בהמשך מאמרו, יחיא אל-סנואר היה זה שניהל את המשך המשא ומתן והפסקת האש, והוא מעולם לא היה מוכן להתחיל את המשא ומתן על האסירים הצבאיים לפני הפסקת האש המוחלטת- אֵשׁ. לכן, ההפוגה הזמנית והקצרה הוגבלה לשחרור אסירים אזרחיים ונשים וילדים משני הצדדים. אבל השלב השני שקשור לחילופי שבויים צבאיים שונה מאוד ושם יועלה הדיון בתנאי ההתנגדות הכולל שחרור כל האסירים הצבאיים הישראלים בתמורה לכל האסירים הפלסטינים מבתי הכלא של משטר הכיבוש. בפתק נכתב כי האומה הפלסטינית סבלה מחלל גדול בעשורים האחרונים, שהיה היעדר מנהיגות פלסטינית איתנה, איתנה ובעלת ידע; מנהיג שמכיר היטב את האויב ומודע לנקודות החוזק והחולשה שלו. אבל בשלב הנוכחי, מר יחיא אל-סנואר ו"מוחמד אל-דאיף" מפקד גדודי עז אלדין אלקסאם (הזרוע הצבאית של חמאס) הצליחו להרכיב את ההנהגה הזו עבור הפלסטינים ולמלא זאת. בָּטֵל. אחד המאפיינים הבולטים של שני האנשים הללו הוא שהם מכירים היטב את האויב הציוני. עטואן הוסיף כי יחיא אל-סנואר ומוחמד אל-דזיף עזבו מעט מאוד את רצועת עזה ואינם בהשפעה של אף מדינה ערבית ומזוהה. עם כל הון הם לא ערבים. אלו התכונות המיוחדות שיש למנהיגים הפלסטינים הללו; המנהיגים שמנהלים את המלחמה הנוכחית נגד המשטר הכובש. אך לאחר תום הפסקת האש הזמנית, חידש משטר הכיבוש את הפשעים והרציחות שלו נגד אזרחים בעזה, במיוחד בשכונות נוסיראת וולבריג', דיר אל-בלח, חאן יונס ורפיח. על פי ההבטחות שהעניק המשטר הציוני, אזורים אלו היו אמורים להיות בטוחים, אך ברור שישראל לעולם לא עומדת בשום הסכם או הבטחה.

על פי לפתק זה, המשטר הציוני בתמיכת ארה"ב ואנתוני בלינקן, שר החוץ היהודי של המדינה הזו, אשר בנסיעתו הראשונה לאחר מבצע "סערת האור הירוק של אל-אקצא", החל בתוקפנות של משטר הכיבוש נגד עזה. רצועה, חידשה את התוקפנות נגד העם הפלסטיני באזור זה לאחר שהסתיימה הפסקת האש הזמנית. לאחר תום הפסקת האש הודיע ​​בלינקן כי אינו נגד חידוש התקיפות הצבאיות נגד רצועת עזה, אך הוא נגד עקירת תושבי עזה. כמובן שטענה זו של שר החוץ האמריקני נועדה שמדינתו לא תאבד את בעלות בריתה במצרים, ירדן ומדינות נוספות באזור ותעמיד פנים שהיא מודאגת מהאזרחים בעזה.

עבד אל בארי עטואן הבהיר עוד שישראל טובעת בביצה של עזה ובסופו של דבר לא תינתן למשטר הזה אלא תבוסה והצבא שלה. זה לא מה שאנחנו אומרים; אדרבא, גם שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין מודה בסוגיה זו, והתיאורטיקן האמריקני תומס פרידמן ומחבר ה"ניו יורק טיימס" מאשרים את הנושא הזה. אזורי החיץ שמנסה המשטר הכובש ליצור לאורך גבול רצועת עזה מלמדים עד כמה ממשיך הקבינט נתניהו במאמצים הנואשים להרגיע את דעת הקהל המבוהלת של הציונים המתנגדים להמשך המלחמה ולהשיג לפחות הישג אחד במלחמה זו.

בהמשך מאמר זה מודגש כי חומת הגבול האלקטרונית עם רצועת עזה, שבנייתה עלתה שני מיליארד דולר, לא מנעה את חדירת לוחמי ההתנגדות. ההתנחלויות הציוניות והמשטר הכובש לא יכלו לחזות את ההתקפה הזו. אז, האם יצירת אזורי חיץ בגבול עזה יכולה לספק ביטחון לציונים ולמנוע חזרה על התקפות אלו בעתיד?

הצבא הישראלי יעזוב את עזה עם תבוסה חמורה יותר. מאשר תבוסת אמריקה באפגניסטן >

אטוואן נמשכה, מלחמת יולי 2006, שהתרחשה בין ההתנגדות הלבנונית לצבא הציוני, השפילה את הצבא הישראלי וחשפה את חולשותיו, והייתה קו שקרי על מיתוס ה"בלתי מנוצח" של הצבא הציוני. אבל מלחמת אוקטובר 2023 בין ההתנגדות הפלסטינית לאויב הכובש הרסה לנצח את כל מה שנותר מהמוניטין וה"אמינות" של הצבא הציוני. לוחמי ההתנגדות ברצועת עזה ביצעו ביום ראשון פעולות מופלאות והסבו אבדות חומריות ואנושיות משמעותיות לצבא האויב, ופקידי צבא זה נאלצו להודות באבידותיהם.

בסוף מאמר זה נאמר שישראל היא עשתה את אותה טעות בעזה כמו שהספונסר האמריקאי שלה עשה באפגניסטן. אמריקה, שתקפה את אפגניסטן באמתלה של נקמה על הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001, נאלצה לעזוב את המדינה הזו לאחר שני עשורים במדינה משפילה, ובוודאי שגם הצבא הישראלי יעזוב את עזה עם תבוסה כבדה יותר מתבוסה של אמריקה. באפגניסטן, זו תהיה תחילתה של קריסה מוחלטת של הפרויקט הציוני.