העתיד המדיני של עזה לאחר תום המלחמה

לפי סוכנות הידיעות פארס International Group – הערת אורח: במקביל להפסקת האש בעזה לשחרור כמה שבויי מלחמה בין ההתנגדות הפלסטינית למשטר הציוני, נוצרה עבור רבים הזדמנות לעשות תרחישים על הנוף הפוליטי של עזה. למרות שהקרב האחרון בן 50 הימים סיפק תמונה ראשונית של מאזן הכוחות וראה גם את ההתנגדות לאלימות חסרת המעצורים של הציונים וגם את המשטר המעורב עם גדודי הקסאם של אזדין, עדיין אין סימן למשא ומתן מדיני.

התוכנית המדינית הראשונה לאחר סערת אל-אקצא שהעלתה ממשלת נתניהו הייתה הגרסה המעודכנת של עסקת המאה, לפיה צבא ישראל ייכנס לראשונה לעזה. ולהרוס את המבנה המדיני של חמאס, ואז הפלסטינים יגורשו וישלחו למדבר סיני. כדי שיושבו שם תחילה באוהלים ואחר כך בהתנחלויות מכספי מדינות המועצה לשיתוף פעולה. תוכנית זו לא יושמה בשדה הקרב מלכתחילה משום שהצבא הישראלי לא הצליח לספק את הקרקע לפרויקט זה; למרות שהם הצליחו להיכנס לעיר עזה, הם לא הצליחו לשבור את המבנה הפוליטי של חמאס.

מצד שני, ברמת העם, פרויקט העברת הפלסטינים נכשל. , וביום הראשון להפסקת האש נוצרה תמונה היסטורית והאנשים מצפון לעזה התעלמו מאיומי המשטר וחזרו לבתיהם ההרוסים. כמו כן, ברמה הבינלאומית, מדינות ערב סירבו להצטרף לתוכנית זו, למרות הלחץ של ארצות הברית והמעקבים של שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן במהלך נסיעתו האזורית. בשל ההשפעות של פעולה זו על הסביבה הפנימית, למרות ההבטחות הכספיות, מצרים טרם קיבלה את התוכנית להעברת תושבי עזה, וגם מדינות ערביות אחרות כמו סעודיה, ירדן ועיראק התנגדו ברצינות לתוכנית כזו. .

במקביל, האמריקנים עקבו אחר תוכנית אחרת, שבניגוד לתוכנית של הישראלים, שמקורה בעסקת המאה, היא בנוסח שתי המדינות. תוכנית, שהיא בעצם יותר פופולרית בקרב הדמוקרטים. בתחילה הציעו האמריקנים לקואליציה של כוחות ערביים להשתלט על עזה, לה התנגדה המשרד המדיני של חמאס בדוחא, ולכן מדינות ערב לא תמכו בה.

התוכנית השנייה של האמריקאים הייתה להעביר את השליטה בבריקה לידי ארגוני השלטון העצמי, מה שלא רק נדחה על ידי בנימין נתניהו, אלא שגם אם הישראלים הסכימו, היא נחשבה לתוכנית כושלת. ארגון השלטון העצמי, שסירב להפסיק את שיתוף הפעולה הביטחוני עם המשטר הציוני בגדה המערבית גם בשיא הפיגועים נגד עזה, ספג שנאה עמוקה בדעת הקהל הפלסטינית. לארגון הזה, שהפסיד לחמאס בבחירות הפלסטיניות האחרונות ב-2006 ויתר על עזה, אין כעת מקום בגבול בגלל שיתוף הפעולה והקשר שלו עם המשטר הציוני.

העניין הוא שארגון השלטון העצמי אינו מסוגל לשלוט במצב אפילו בשליטה על המצב בגדה המערבית, שזוכה לתמיכה מודיעינית, ביטחונית וצבאית מקיפה של המשטר הישראלי בגזרות C ו-B. שאלת החוגים הציוניים לאמריקה היא כיצד הארגון הזה, עם מנהיגותו המזדקנת ומלאת התחרות על הירושה, יוכל לנהל את המצב ברצועת עזה המוכנה להתפוצץ.

תכניות נוספות הוצעו לעזה גם על ידי הגורמים האזוריים והבינלאומיים, לפיהם יש להוריד את מעמדו של חמאס מהכוח הדומיננטי בעזה או לא להשתתף בענייני ביצוע; אך עד כה לא הייתה תגובה רשמית או אמינה מצד חמאס בהקשר זה. מצב זה מעיד על היעדר בסיסי שטח להכרעה המדינית העתידית, והשאלה כאן היא המצב בעזה, שהפכה לבלתי ראויה למגורים עקב ההתקפות האכזריות על חלקים ממנה, למחרת הפסקת הלחימה, מה כמות משמעותית של בעיות אנושיות וחברתיות היא תתמודד?

בינתיים, כמה מדינות כמו צרפת וסעודיה מנסות להציג יוזמות פוליטיות באמצעות הוועידה הבינלאומית; אבל הכנסים והמופעים הפוליטיים האלה הם גם עוברים מתים כי הם לא יכולים לעשות צעד אמיתי בלי להתחשב בהתנגדות הפלסטינית. לפיכך, עד לא קביעת משימת השטח, לא ניתן לקבל החלטה ליד שולחן המשא ומתן.

מצב חזית עזה ייקבע כאשר משימתם של הציונים השאפתניים. יש לקבוע יעדים של מציאת אסירי מבצע סערת אל-אקצא, השמדת המנהרות של חמאס, הפסקת התקפות הרקטות, חיסול מפקדי הקסאם של עזדין ומעצרם של מנהיגי חמאס. במצב כזה אפשר לדבר בצורה ברורה יותר על העתיד הפוליטי של עזה; אבל במצב הנוכחי, תעמולה תקשורתית מערבית על תוכניות שטחיות המבוססות על שליטה בעזה על ידי הישראלים או גורמים אחרים היא יותר אווירה, ולפי איקבל להורי, אין ספק שעבודתו של מוגן הסתיימה… אלף רוחות לא נאכלות בגפן.

סוף ההודעה/