גאורגיה מבפנים מהפכה שהלכה שולל

לפי הקבוצה הבינלאומית סוכנות הידיעות תסנים, מעט מדינות במרחב האחורי מ ברית המועצות שניתן להשוות לנחישותה של גאורגיה ליצור מערכת פוליטית בסגנון מערבי. עם זאת, כבר בהתחלה תהליך זה כמעט הרס את הרפובליקה העצמאית והצעירה של גאורגיה, המדינה נמצאת בתנופה, יש לבחון את ההיסטוריה של גאורגיה המודרנית (לאחר התמוטטות ברית המועצות והכרזת העצמאות) כדי להבין ולנתח את המקורות והסיבות של רבות מהפעולות הפוליטיות של מדינה זו ב-30 השנים האחרונות.

לכן, על מנת להבין טוב יותר ומדויק יותר את ההיסטוריה המודרנית של גאורגיה, נחלק את 32 השנים האחרונות למספר תקופות זמן ונבחן כל תקופה עם אינדיקטור היסטורי.

עצמאותה של גאורגיה עד ה- הפיכת גולסרך (שנת 2003)

• עידן זויאד גמסחורדיה עד ההפיכה של שוורדנדזה 'etat

באוגוסט 1990 (1369), שלטון הברזל ברית המועצות כמעט הגיעה לסוף הדרך, מתוך חמש עשרה רפובליקות שתחת השלטון של המשטר הפוליטי הזה, שלוש עשרה רפובליקות אישרו את הכרזות העצמאות שלהן תוך פרק זמן קצר.

בחלק מהרפובליקות הללו, יריבים פוליטיים הם עלו לשלטון אתמול, ובמקום אחר, אותם מנהיגים של המפלגה הקומוניסטית לקחו את השלטון. אבל כמעט לכולן חיכה גורל ועתיד חסרי קנאה.

ג'ורג'יה הייתה אחת מהרפובליקות הללו שמאז השנים שלפני קריסת ברית המועצות, פעילות והתנגדות נגד השלטון הסובייטי והשארת העול מקובלת בו בתוקף רב על הקומוניזם. שיא ההתנגדויות הללו, הנחשב לנקודת מפנה בהיסטוריה המודרנית של המדינה הזו, הוא עצרת המחאה ב-1989 ברחוב הראשי ובכיכר של טביליסי, "רוסטאולי", שזכתה לתגובה חריפה וברזלית מצד הנציג. של הממשל המרכזי.

מחוז טביליסי לאחר אירועי 1989

ב-9 באפריל 1989 (20 באפריל 1368), התרחשה טרגדיה בגאורגיה שהשפיעה על עתידה הפוליטי והחברתי של מדינה זו. הצבא הסובייטי פיזר עצרת שמשתתפיה דרשו את הפרדת הרפובליקה הסובייטית של גאורגיה מברית המועצות.

בעצרת מחאה זו, שדוכאה בהתערבות הצבא וה- הוראה ישירה של הקרמלין, 19 אנשים הם מתו ומאות בני אדם נפצעו עקב הצפיפות והאלימות של השוטרים. מנהיג תנועת המחאה הזו היה אדם בשם "זוביאד גמסחורדיה" בעל מחשבות לאומניות קיצוניות, אשר הושבע כנשיא הראשון של גאורגיה העצמאית כמה חודשים לאחר מכן.

זוביאד קמסחורדיה, הנשיא הראשון של גאורגיה העצמאית

ב-28 באוקטובר 1990, הבחירות הראשונות נערכו כדי לקבוע את חברי המועצה העליונה של ברית המועצות של גאורגיה, שבהן זכתה מפלגתו של זוביאד גמסחורדיה עם מספר הקולות הרב ביותר.

אחד המאפיינים של הבחירות האלה היה שהאנשים הצביעו לגמסחורדיה באופן אישי. כלומר, כל סיעה בראשות גמסחורדיה תנצח בבחירות, ומשמעות הדבר היא שהאנשים הלא מרוצים של גאורגיה בחרו לא בתוכנית כתובה , אלא אדם שיכול לפטור את האומה מקומוניזם, ולכן הכי אמין ואנטי-קומוניסטי. הם סמכו על אנשים בג'ורג'יה.

תמונה אלקטורלית זו הייתה הוכחה להצלחתה של מנהיג רדיקלי כריזמטי בזירה הפוליטית של גאורגיה, שהצליח ליהנות מפופולריות גבוהה בקרב ההמונים.

p dir="RTL">ב-14 בנובמבר 1990 (23 בנובמבר 1369) , גמסחורדיה נבחרה על ידי המועצה העליונה של גאורגיה כראש המועצה. ב-31 במרץ 1991 (11 באפריל 1370) נערך משאל עם ברפובליקה של גאורגיה על מנת להחזיר ולהחזיר את עצמאותה של גאורגיה, כתוצאה מכך הצביעו 98.9 אחוזים בעד עצמאותה של מדינה זו (עם 90 אחוזים). השתתפות).

ב-9 באפריל (20 באפריל, 1370) בשעה 12:30 אישרה המועצה העליונה של ג'ורג'יה את החוק להשבת עצמאותה של ג'ורג'יה ולפי חוק זה , מדינה זו הפכה למדינה עצמאית.

ב-14 באפריל 1991 (25 באפריל 1370), בישיבת החירום של המועצה העליונה, נבחר זוביאד גמסחורדיה לנשיא הראשון של גאורגיה העצמאית, ובהמשך לתהליך העצמאות של מדינה זו ב-26 במאי (5 ביוני 1370), נערכו הבחירות הכלליות הראשונות לנשיאות גאורגיה, וזוביאד גמסחורדיה זכה ב-87 אחוזים מהקולות מבין 6 מועמדים.

אבל אחרי הבחירות שום דבר לא הלך כשורה בגיאורגיה. גמסחורדיה, שהגדיר את עצמו באופוזיציה מוחלטת לממשלת בוריס ילצין לאחר הכרזת העצמאות, סירב ליישם את הרפורמות הכלכליות של ילצין-גידר.

מכירות קמעונאיות, ליברליזציה של סחר חוץ, ארגון מחדש של מערכת המס ושינויים נוספים בכלכלה לא הביאו לתוצאה מלבד המעבר של מדינות ברית המועצות לכלכלת שוק חופשי. שינויים אלה גרמו לעליית המחירים ולעלייה אינפלציה חסרת מעצורים נמצאה בכלכלה של רוב הרפובליקות החדשות העצמאיות. בהחלטה זו הגדירה את עצמה גמסחורדיה בעימות עם רוסיה ובאופן מסוים התמודדה עם הסנקציות הכלכליות של ממשלת "בוריס ילצין" ובכך לא הצליחה לצאת ממשברים כלכליים.

אבל החשוב ביותר הנקודה שאתגרה את הממשלה העצמאית הראשונה של גאורגיה והאפילה על עתידה של מדינה זו הייתה סוגיית היושרה הטריטוריאלית והעדות האתניות במבנה השלטוני של גאורגיה. אולי את נקודת המוצא של האתגר הזה אפשר למצוא בעצרת המחאה ברחוב רוסטוולי ב-1989 ובסיסמה "גיאורגיה לגיאורגים". במהלך המהפכה, סיסמאות אלו הצליחו לאחד גאורגים רבים להילחם נגד השלטון הקומוניסטי הסובייטי. אבל במדינה כמו גאורגיה, המתמודדת עם ריבוי של עדות, תחילתם של הבדלים אתניים יכולה לבלוע את כל המהפכה, שלא היו מרוצים במיוחד מהפרידה מרוסיה, הקשורה להתנגדות. התנגדויות אלו, שנתמכו על ידי רוסיה, הגיעו בהדרגה לעימות רציני עם השלטון המרכזי של גאורגיה, ואש המחלוקות האתניות ניצתה בגאורגיה במשך שנים רבות.

אבל במהלך שלטונו של הנשיא הראשון ג'ורג'יה לא נמשך זמן רב, ובתוך פחות משנה, על ידי יישום מדיניות לדיכוי חופש הביטוי, חופש העיתונות ומעצירת מבקרים, היא יצרה התנגדויות רבות באווירה הפוליטית והחברתית של גאורגיה.

סוף סוף עם גמסחורדיה הודח מהשלטון בהפיכה על ידי מפקד המשמר הלאומי של המדינה הזו, "טנגז קיטובני". לאחר מספר חודשים הזמינו מנהיגי ההפיכה הצבאית הזו את "אדוארד שוורדנדזה", שר החוץ לשעבר של ברית המועצות, לקחת לידיו את ניהול המדינה כשמתכוננים לבחירתו מחדש של הנשיא.

הרטוריקה הקסנופובית של הנשיא הראשון שנבחר באופן דמוקרטי של גאורגיה, זוביאד גמסחורדיה, הזינו את המתיחות הגוברת בין גאורגים לקבוצות אתניות אחרות שהגיעו לשיא בסכסוך בדרום אוסטיה ב-1991. היא הגיעה לשיאה. ויצר את התנאים המוקדמים למלחמה באבחזיה שהחלה בשנת 1992.

בתחילת שנות ה-90 הפכה גאורגיה מאחת הרפובליקות הסובייטיות המשגשגות ביותר למדינה קורסת. יחד עם המתמשך סכסוך פנימי ושתי תנועות בדלניות חמושות הנתמכות על ידי רוסיה, זה הפך להיות. דיווח: מהדי תבריזי RTL">סוף הודעה/