הצירים העיקריים של תבוסתם המוקדמת של הפולשים במלחמת עזה / הביצה הגדולה בה טובעת ישראל

על פי קבוצת הידיעות הבינלאומית תסנים, מנהיגי המשטר הציוני נכנסו למלחמה בעזה. והם מדברים על המלחמה ארוכת הטווח והיקרה שהם ציירו יעדים מאוד גבוהים למלחמה הזו ובמקביל אין להם תוכנית צבאית או מדינית ברורה להיכנס אליה. חשבו שזה כואב ויקר ואמרו לבני גנץ, חבר של קבינט המלחמה של המשטר הציוני, תוך תיאור הקושי בפעולות קרקעיות בעזה, שכאשר חיילים ישראלים נהרגים, מועברות תמונות כואבות שגורמות לכולם לבכות!

מנהיגי ישראל הם התחילו את מלחמת עזה כשהם רק זכה לתמיכה של 27% מדעת הקהל הציונית, והצבא נכנס למלחמה הזו במצב שבו היה לו רק אמון של 51% מהציונים. אלו מתווספים לעקירת 250,000 ציונים מאזורי הגבול של עזה וקיומם של 240 אסירים בידי קבוצות ההתנגדות. למלחמה כזו יש נזקים אדירים ועלויות יומיות גבוהות מאוד לישראל, שיגדלו עם המלחמה. מאריך או מרחיב את היקפו. זה גם נראה בלתי ניתן למימוש. בהקשר זה נכתב בעיתון הציוני מעריב כי לא נראה כי הכוחות הלוחמים (ההתנגדות הפלסטינית) יובסו למרות כל ההרג והחיסול, וכי חמאס נוקט ברוב המקרים את שיטת הלחימה הקבועה שלו המבוססת על שימוש ב- מנהרות ונסיגה בעת הצורך וירי טילים נגד שריון. זה מצליח.

המשטר הציוני התחיל את המלחמה הזו בשני זעזועים גדולים, הראשון היה הכישלון הנורא של הביטחון והמודיעין של הפלסטיני התנגדות, והשני היה שבי של מספר לא מבוטל של ציונים בידי כוחות ההתנגדות. במהלך החודש האחרון ניסתה ישראל לבטל את ההשלכות של שני הכישלונות הללו באמצעות זימון 360,000 מכוחות המילואים שלה בנוסף ל-170,000 חיילים. זו הסיבה שתל אביב רואה בהשמדת חמאס אחת המטרות החשובות ביותר של מלחמה זו. מטרה שלא הושגה בתקופות המלחמה הקודמות, ונראה שהפעם היא לא מתאפשרת למרות התגברות החוזק והחוזק של חמאס ושאר קבוצות ההתנגדות.

אל-ג'זירה עוד תוך שהוא מציין כי העיתוי מלחמה זו לא הייתה ברשות המשטר הציוני, הוא קבע כי תחילת המלחמה מחייבת גיוס משאבים והערכת ממשלה להשגת מטרות צבאיות ופוליטיות על מנת לשבור את רצון הממשל. יש לאמן את האויב ואת התהליך הזה ולהצטייד בכוח פיקוד וצבאי מאוחד עם רוח לחימה גבוהה וחזית פנים ופוליטית קוהרנטית ויציבה, כמו גם מאמצים כלכליים נרחבים, על מנת להגיע לניצחון, שנראה כי למשטר הציוני לא היה אף אחד מהמרכיבים הללו. מבחינת כוח צבאי, אמנם המשטר הציוני תמיד מוכן למלחמה, אבל במלחמה הנוכחית הוא לא יכול היה להשתמש בתוצאות החיוביות של הפתעת האויב.

* חסר מנהיגות פוליטית: נכון להיום, אין דמות פוליטית מוסכמת להנהגת המשטר הציוני בשטחים הכבושים, ולפי הסטטיסטיקה של התקשורת הציונית בנימין נתניהו הוא ברמה הנמוכה ביותר של הפופולריות שלו. בהקשר זה הודיע ​​העיתון הציוני מעריב כי רק 27% מהישראלים רוצים להשאיר את נתניהו והחלטותיו הפוליטיות והצבאיות זוכות לביקורת נרחבת. מהלך ההתפתחויות במלחמה גם מלמד שהוא מהוסס מאוד ורועד ואין לו תוכנית ברורה להמשך המלחמה. בנוסף לניסיון להימלט מאחריות לכשל הביטחוני ב-7 באוקטובר, הוא ספג ביקורת קשה, אך סערת המלחמה שמרה על הביקורות הללו תחת אש.

* חזית פנימית שברירית: נראה שהחזית הפנימית של המשטר הציוני התפרקה וקיים פער רחב בין מפלגות וקבוצות פוליטיות, במיוחד באופן האינטראקציה עם סוגיית האסירים הישראלים והסיכונים הכרוכים בכך. מדובר במלחמה הקרקעית ובנזקי ישראל מהתמשכות המלחמה. נתניהו וחברי הקבינט הקיצוניים שלו הואשמו על ידי כמה מתנגדי חלוקת ישראל. מיראף מיכאילי, מנהיגת מפלגת העבודה של ראש ממשלת ישראל, האשימה אותו בלחימה בצבא הישראלי ובעם ישראל. /span> תהליך הפיתוח של מבצע סערת אל-אקצא, במיוחד ב-6 השעות הראשונות שלו, הראה כי הצבא הישראלי ומוסדות הביטחון של משטר זה חלשים ושבריריים ביותר, בנוסף לעובדה שהאבידות היומיומיות שנגרמו לו במבצעים קרקעיים מטילים ספקות רבים בחוגים הציוניים יצרו לגבי כוחו הצבאי של הצבא.

* קריסת תנאים כלכליים:תנאים כלכליים המשטר הציוני נמצא במצב הגרוע ביותר האפשרי במרכיבים רבים, במיוחד תיירות וחקלאות. עם זימון 360,000 חיילי מילואים, רובם כוחות פעילים בתחום הכלכלי, ועקירת 250,000 מתנחלים, התמודד המשק הציוני עם מחסור אדיר בכוח אדם. המשטר הישראלי הודיע ​​כי עלות המלחמה הזו בשלושת השבועות הראשונים הסתכמה ב-7 מיליארד דולר, שאינם כוללים נזקים ישירים ועקיפים, המוערכים ב-3 מיליארד דולר לחודש. הערכות ראשוניות מראות כי מלחמת עזה תעלה לישראל בסך הכל 51 מיליארד דולר, שהם כ-10% מהתוצר המקומי הגולמי של המשטר, ולפי דיווחים בתקשורת הציונית, הכלכלה הישראלית עלולה להיות משותקת ככל שהמלחמה תתארך.

*  כישלון בזירה הדיפלומטית: למרות שאחרי המבצע ב-7 באוקטובר הודיעו ממשלות המערב על תמיכתן המלאה בציונים משטר, אך כתוצאה מפשעי ישראל והספקות לגבי יכולתו של הצבא לסיים את המלחמה, ממשלות עולם רבות גינו את המשטר הציוני בפשעים אלו, וחלקן, כמו קולומביה ובוליביה, ניתקו את יחסיהן עם ישראל. גם ממשלות אחרות כמו צ'ילה, ירדן, בחריין, טורקיה והונדורס הזכירו את שגריריהן מהשטחים הכבושים. בנוסף לעובדה שהלחץ של דעת הקהל העולמית על ממשלות אחרות להטיל סנקציות על המשטר הציוני גדל עד כדי כך שהוא הציב את ישראל בבידוד חסר תקדים.

* כישלון במבצע הקרקעי: חיילי המשטר הציוני נכנסו לרצועת עזה עם אווירה נפשית שלילית בנוגע למבצע ה-7 באוקטובר, בידיעה שחזרתם הוא יותר כמו נס. במצב זה, בעוד הצבא הישראלי חדר לכמה מאות מטרים בלבד בשטחים הפתוחים של עזה, הוא איבד יותר מ-30 חיילים, ונראה שאם ירצה להמשיך ולהתקדם, מאות חיילים ישראלים ימותו למרות הרחבה. רשת מנהרות. וכלי הגנה של חמאס ושדות מוקשים וצלפים והתעצמות מלחמות הרחוב יושמדו. הישראלים אמנם יודעים היטב ששחרור האסירים שלהם הוא כמעט בלתי אפשרי במצב הנוכחי, אך כתוצאה מלחצים פנימיים הם לא יכולים להפסיק את פעילותם. למרות שמשפחות השבויים מחפשות חילופי דברים עם כוחות ההתנגדות, נתניהו מאמין שפירושו של חילופי דברים זה יהיה הכרה בתבוסה במלחמה ובניצחון של חמאס וקבוצות התנגדות אחרות.

* סולידריות ההתנגדות וחוסר התכנון של ישראל: דעת הקהל של המשטר הציוני מודאגת מאוד לחייהם של אסיריו, למרות העובדה שעד כה נהרגו 60 מהם בתקיפות ישראליות, למרות זאת, פעולת הצבא לא הצליחה לכרסם בכוחם של כוחות ההתנגדות. נראה שהתוכנית של חמאס די ברורה במצב הנוכחי, הם מבקשים לשחוק את הצבא הישראלי, לעצור את המלחמה, להחליף שבויים ולהסיר את המצור על עזה. כמובן שהזמן לא עובר לטובתה של ישראל, וככל שהמלחמה תימשך, ישראל תיאלץ לשאת בעלויות ובאבידות רבות יותר, ולהעמיק את המשבר הפנימי ולהגביר את הלחץ על חוסר הלגיטימיות שלה. בנוסף לאפשרות שהמצב ייגרר למלחמה אזורית, המיטיבה עם ההתנגדות הפלסטינית.

* הביצה של נתניהו: /strong>הקהילה הבינלאומית בטוחה שהמלחמה שמנהל בנימין נתניהו נגד עזה מוגבלת רק לפשעים יומיומיים נגד אזרחים ולא יהיו לה הישגים צבאיים, ובסופו של דבר הוא יצטרך להודות בתבוסה כתוצאה מלחצים פנימיים וחיצוניים. זה היה. .jpg"/>

אנליסטים של המשטר הציוני, בהם נדף אייל, שכתב את מאמרו בעיתון "ידיעות אחרונות", סבורים כי הצבא הישראלי זקוק ל"ניצחון אמיתי" במלחמה זו, מה שהופך את הצרות של נתניהו עוד יותר. הוא כן. נתניהו עומד בפני תבוסות קשות בכל החזיתות, בזמן שאין לו תמיכה פנימית, והצבא כשל, הכלכלה קרסה, והביא להכפשה בינלאומית לישראל, והחזית הפנימית קרסה וקרסה, והרבה אבדות צבאיות. גם נגרמו. נכנס לצבא.

סוף הודעה/